יום שישי, 25 באוקטובר 2013

לא אקטואלי - 25.10.13



ו' החיבור
מהפכת האינטרנט הביאה עימה אתגר עצום לעתונות המודפסת בכלל ולכתבי עת בפרט. זה לא חידוש. החידוש הוא שיש מי שלא ויתרו על עומק הדעת ורוחב היריעה שטומנים בחובם כתבי העת ומנסים בשלל דרכים מגוונות ומקוונות להגיש את מרכולתם לציבור. דוגמא חדשה וחדשנית הוא ירחון 'החיבור', אשר מתמקד בטכנולוגיה במובנה הרחב ואיך היא משפיעה על חיי היומיום. החל ממדיניות טכנולוגיה ממשלתית, דרך חופש ביטוי ברשת ועד גאדג'טים מעניינים למטבח ולטיולים. 'החיבור' הוא מגזין הטכנולוגיה הראשון בישראל שמיועד למחשבי לוח, ומציע קריאת פנאי אמיתית תוך הישענות לאחור, שגם הולכת עם הקורא לכל מקום, אפילו בלי תלות בחיבור לרשת. הכתבות שבו מתוכננות כבר משלב יצירתן בשילוב וידאו, אינפוגרפיקה ואנימציה, תוך ניצול מלא של תכונות מחשבי הלוח הקיימים בשוק. ירחון החיבור כאמור מופץ בחינם, ודורש רק הורדה של האפליקציה והגיליון. עם זאת, ניתן להצביע על נקודת תורפה אחת שהפלטפורמה החדשה לא מצליחה לתת לה מענה, וזאת גם מבלי להיות מומחה גדול בטכנולוגיה: הצורך האנושי אצל חלק מהישראלים לקרוא בשבת.

בלי תור
אחד המאמרים המעניינים שהרכיבו את 'החיבור' הראשון (ובינתיים האחרון) הוא מאמרו של ד"ר ניר בומס, על רשת ה-TOR שמופעלת על ידי 2,500 מתווכים-מתנדבים על מנת לעקוף את העברת המידע הפרטי לשלטונות ארצות הברית באמצעות חברות הטלפוניה והאינטרנט הגדולות. אלא שמה שהתחיל בתור יוזמה לשמירה על פרטיות ולהפצת מידע על הפרות זכויות אדם במדינות המפעילות צנזורה באינטרנט, הפך להיות חרב פיפיות עת טרוריסטים, פדופילים ושאר מרעין בישין – מציאות שהביאה את גם את TOR לשתף פעולה עם רשויות החוק. והפרטיות? נדמה שב-TOR, כמו בכל רשת, יש יותר חורים מקשרים ויותר שאלות מתשובות.

אמת מרץ תצמח
אור הזרקורים על הבחירות המקומיות בירושלים הופנה בעיקר להתמודדות על כסא ראש העיר, ולמאבקים המפורסמים בין החרדים לפלורלסטים. תופעה מדאיגה לא פחות, שלא ניתנה אליה התייחסות היא ההיעלמות הכמעט סופית של מפלגת העבודה מירושלים. בבחירות הקודמות רצה המפלגה יחד עם רשימתו של ניר ברקת ואילו בבחירות האחרונות התמודדה יחד עם מרצ. ולמען האמת, נבלעה במרצ. אם לא די בכך שמדובר בהמשך הגלישה של המפלגה שהקימה את המדינה למחוזות השמאל הקיצוני, אפילו על הפתק לא הופיעו אותיות אמת. 20 שנה אחרי סיום כהונתו של טדי קולק, ראש העיר המפאיניק האחרון, כבר אין עבודה בירושלים.

חזל על דאבדין
אני לא מבין מה הפליאה על כך שיש מי ששמים מילים בפיו של הרב עובדיה לאחר מותו. העסקונה הפוליטית סביבו עשתה זאת עוד בחייו.

כאן לא פדלחושיה
אין ספק שהמינוי של אישה לתפקיד נגידת בנק ישראל הוא הישג חשוב לחברה הישראלית. עם זאת, היו נשמות רבות וטובות מדי שניסו לדחוף את מועמדותה של קרנית פלוג בשל היותה אישה, וזאת מבלי שגילו הבנה גדולה בכלכלה. תמיכה מסוג זה מהווה חיבוק דב אשר למעשה עלול לתרום למסר כאילו פלוג נבחרה לא על בסיס כישוריה, כי אם על בסיס העדפה מתקנת. לכך מתלווה אכיפת כללי פוליטיקלי קורקט שקובעים כי עצם סיפורן של בדיחות שוביניסטיות, על הנגידה הנכנסת ובכלל, מהווה ראיה ניצחת למיזוגניות. מציאות זו גם גורמת להדרה של תומכים רבים ממאבקים פמיניסטיים מוצדקים, וגם סובלת מכשל לוגי חמור, לפיו אפשר לטעון כי כל מי שמספר בדיחות שואה, הוא נאצי.

אמא יקרה
מאבק פמיניסטי לא פחות חשוב, אבל מתוקשר הרבה פחות, נערך יום יום על ידי אתר האינטרנט Jobs4Mom, אשר נועד לסייע למעסיקים לגייס אמהות, תוך הענקת משמעות מיוחדת לאיכויות אשר מביאות עימן האמהות למקום העבודה: איכות, יציבות ומקצוענות (נסי להיות אמא בלי אחד מאלו). נכון שמאבק מסוג זה הוא הרבה פחות סקסי מאשר ניפוץ קירות זכוכית, אבל הוא נוגע למצוקה נפוצה של נשים רבות. בימים אלה משיק האתר מיזם חדש, בשם Mom Inside אשר מבקש לסייע בהעצמתם של מקומות עבודה המעסיקים אמהות. כי זה נכון שלהיות אמא זה מאד מחייב, אבל גם להיות בוס/ית של אחת, זו חתיכת משימה.

בר פלוגתא
מי נתן לה כרטיס אשראי?

מבחן בג"צ
בכל פעם שמישהו מדבר על שינוי שיטת מינוי שופטי בג"צ, המקהלה צווחת בקול אחד: "קץ הדמוקרטיה". אלא שבפועל, המדינה היחידה בה הרשות השופטת רשאית לבטל חוקים של הרשות המחוקקת, וגם השופטים מעורבים בהליך מינוי שופטים, היא הודו. בישראל המצב מופרך עוד יותר: פה השופטים הסמיכו את עצמם לבטל את חוקי הכנסת. אם באמת רוצים לדבר על קץ הדמוקרטיה, אז את האצבע המאשימה ניתן להפנות לאהרון ברק, אבי המהפכה החוקתית.

הגירת מוחות
ניסיונות נוספים לצבוע את ישראל כמדינה לא דמוקרטית נעשים באמצעות הצגת העמדות הכאילו גזעניות של אזרחיה, לדוגמא, באמצעות היחס למהגרים. אלא שלא רק שהעמדות האלו נובעות מרצון לשמור על אינטרסים מסוימים של החברה הישראלית ולרוב אינן קשורות בגזענות, הן גם אינן ייחודיות לישראלים. רק לאחרונה נערך בצרפת סקר שמראה כי 77 אחוזים מאזרחי הרפובליקה מסכימים לטענה כי הצוענים "שונים" ועליהם לחזור לרומניה ובולגריה, למרות שכולם חברי האיחוד האירופי. ההבדל העיקרי בין ישראל החשוכה לצרפת הנאורה הוא ששם אין את האידיוטים השימושיים שאנחנו מספקים לכל אויבנו.

מטבע לשון
סליחה, אפשר בבקשה חמישה שקלים? אני חייב קפה.

3 תגובות:

  1. סליחה, אבל יש לפחות עוד מדינה אחת בה הרשות השופטת רשאית לבטל את חוקי הרשות המחוקקת, ושמה ארצות הברית של אמריקה. הפעם הראשונה שבה בית המשפט העליון של ארצות הברית ביטל חקיקה של הקונגרס היתה בתחילת המאה התשע עשרה, כמאה וחמישים שנה לפני שהודו זכתה לעצמאות.

    השבמחק
  2. שוב: "המדינה היחידה בה הרשות השופטת רשאית לבטל חוקים של הרשות המחוקקת, *** וגם *** השופטים מעורבים בהליך מינוי שופטים".
    בארצות הברית השופטים אינם בוחרים את עצמם.

    השבמחק