יום שישי, 1 בנובמבר 2013

לא אקטואלי - 1.11.13

עדאלה לא ידע
השבוע החליטה ממשלת ישראל כי היא תחדש את שיתוף הפעולה עם מועצת זכויות האדם של האו"ם ואף פרסמה את הדו"ח המסכם מטעמה. אלא שמרכז עדאלה מיד הודיע כי מהדו"ח הושמט מידע חשוב ומהותי: מהחוסר בייצוג נשים ערביות בשירות הציבורי, דרך הוספת יישובים יהודים למפת אזורי העדיפות הלאומית, ועד האיסור על הגירת פלסטינים לישראל באמצעות נישואין. אלא שגם מהתגובה של עדאלה הושמט מידע חשוב ומהותי: שנשים ערביות ממעטות לצאת לשוק העבודה מסיבות תרבותיות ובטח במקומות מרוחקים. לא צוין כי אזורי עדיפות לאומית לוקחים בחשבון גם קריטריונים כמו קליטת עלייה והתמודדות עם איומים בטחוניים שמעטים היישובים הערבים שעונים עליהם, ועל כך שבתקופה שבה הותר לפלסטינים שהתחתנו עם ערביי ישראל, הדבר נוצל להגירה מאסיבית מיש"ע לתוככי מדינת ישראל. והמידע הכי חשוב ומהותי אותו השמיט אותו מרכז שרק בשנת 2012 קיבל מהקרן החדשה לישראל 200,000 דולר: מדובר במדינה יהודית.

בראי המוסר והמסורת
לאחרונה קראתי את הספר החדש של מכון משפטי ארץ, 'אתיקה צבאית יהודית'. חובבי הסטיגמות, מימין ומשמאל, יחשדו שמדובר בפרסום שנועד לקדם אג'דנה פוליטית שמאלנית או ימנית (בהתאמה). בפועל, מדובר בחיבור נהדר אשר מציג פילוסופיה לאומית ליברלית מדויקת אשר פורטת את המונחים הערטילאיים, אתיקה ומוסר, לתפיסה פרקטית אשר שואבת מהמסורת היהודית וחותרת להבנה מהו המעשה הראוי שחובה לעשותו בשדה הקרב, במובנו הרחב. באופן לא מפתיע, למרות שהספר החדש שמשקף עמדות של קהלים רבים בחברה הישראלית נכתב בהתנחלות עפרה, הוא זכה לקצת פחות התייחסות בתקשורת מאשר 'תורת המלך' היצהרי. חבל שכך, אבל מעניין יהיה להשוות את נתוני המכירות של שני הספרים בעוד שנה.

שניים לטנגו
היוזמה האחרונה של הבית היהודי לסכל שחרור מחבלים העלתה את הסעיף לשרי הליכוד, וגם ברור מדוע. אף שר מאף מפלגה לא שש לשחרר אסירים. אלא שבמקרה של הליכוד, זה גם פוגע אלקטורלית במפלגה לטובת בנט וחבריו. אלא שבראייה לאומית רחבה, שרי הליכוד צריכים להודות לאחים מימין, שכן אם כבר מגיעים למצב ההזוי שמשחררים אסירים עם דם על הידיים, ראוי שתירשם התנגדות עזה בקרב הממשלה לכך. מה גם שלכולם ברור שעם האוכל, יגיע גם התיאבון הערבי, שידרשו עוד ועוד שחרורי מחבלים בעתיד – כך שראוי להכין את הקרקע לאמירת לאו סופי וחד משמעי. כמו כן, הגיעה השעה לסרב לכל תרבות המחוות והצעדים בוני האמון, שמשום מה מתנהלים כמו גרסה מעוותת של טנגו מזרח תיכוני. בעוד ישראל מדמיינת כאילו היא מובילה את הריקוד והולכת צעד קדימה, הפלסטינים הולכים שניים אחורה.

אסירי תודה
למה לרשות הפלסטינית אסור לשחרר מחבלים בדלת מסתובבת ולמדינת ישראל מותר?

הגניוס היהודי
בשבוע שעבר לקחתי חלק בכנס של הקונגרס היהודי-אירופי שנערך בברלין ועסק ביזמות. בכנס השתתפו כמאה יזמים מישראל ומאירופה, ומטרתו הייתה לייצר חיבורים בין המשתתפים השונים, ובעיקר לתת השראה ולקדם את רוח היזמות בקרב צעירים יהודים מאירופה. במובנים מסוימים זו הפעם הראשונה שנערך כנס מסוג זה, ולמרות זאת הארגון היה ברמה מאד גבוהה. במובנים אחרים, מדובר באותה גברת בשינוי אדרת: לאורך זמן ניתן לראות כיצד כל כנסי היהודים סובבים סביב טרנדים משתנים. לפני שנתיים כולם דיברו על עמיות יהודית, לפני ארבע על תיקון עולם, עכשיו על יזמות ומי יודע מי יהיה בעוד שנה. לעתים המעבר בין הטרנדים נראה כמו החלפת שקדי מרק בקרוטונים, כי המרק היהודי הוא לא תירוץ מספיק טוב להביא את כולם יחד. ולא שזה רע כל כך. אני מת על שקדי מרק וקרוטונים.

בין עזה לברלין
אז מה באמת משך אותי לנסוע לגרמניה? כשהייתי בצבא, המצאתי את הפסקת סיגריה ללא סיגריה. כי גם ללא מעשנים מגיע. לאחר מכן, הגיתי את חופשת הלידה ללא יולדים. עכשיו הגיע הגיל לממש את זכותי לטיול שורשים. רק שלאיראן ולוב אין לי כל כך איך להגיע. מצאתי את גרמניה בתור תחליף הולם. שבכל דור ודור וכן הלאה. חוץ מזה, שהשילוב של ישן וחדש עושה לי את זה. כשההיסטוריה נמצאת בפרונט, אפשר פשוט לטייל בישיבה ולהביט סביב. הן על התסיסה התיירותית והן על פצעי העבר. וכשמדובר בעיר בירה, החוויה מועצמת עוד יותר. עוד הסבר למה אני מבסוט על ברלין וירושלים. אגב, הבחירה בברלין לכנס יזמות, לא התגלתה כמוצלחת במיוחד. בסיור הסטארטאפים שערכנו במקום התגלה כי יש להם עוד הרבה מה ללמוד. בערך כמו לקחת את הגרמנים לסיור תחבורה ציבורית בתל אביב.

גרמנית למתחילים
אחת המילים הראשונות שלומד כל תייר בגרמניה היא שטרסה, רחוב. כך אתה מבין שלמעשה שטרסבורג, היא למעשה הגרסא המקומית לרחובות. אלא שהיא בכלל בצרפת, וברג זה בכלל טירה. סתם נפלה עליי רוח שטוטגרט. אולי בגלל השעה הנוספת שהאציל עליי שר הפנים גדעון סער, שדאג להזיז את השעון שעה אחורה, יחד עם שאר עמי אירופה. אבל קרה הנורא מכל: פתאום מסך המחשב הפך לבן וריח שרוף התפשט באוויר. מת לי הלפטופ. עוד דבר נורא שקרה לעם היהודי על אדמת גרמניה. לקחתי את המטוס הראשון לארץ.

הפקרת הדרום
אנשים צרי עין מאשימים אותי לאחרונה שאני מטייל בכל העולם. מכיוון שאני לוקח כל ביקורת ברצינות רבה, בדקתי את הנושא, וגיליתי שזה פשוט לא נכון: מדובר רק על חצי הכדור הצפוני (פרט לביקור אחד בדרום אפריקה, אבל זה היה מונדיאל, אז לא נחשב).


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה