יום שישי, 30 במאי 2014

פוסט ספיישל בתים מבפנים

בתים מבפנים הוא אחד הפרויקטים האנתרופולוגיים המעולים בישראל, בין היתר, כי לא כולו בתים, ולא כולו מבפנים. להנאתכם, אם כי קצת באיחור (העומס, הו העומס), הנה כמה תובנות מסוף השבוע המרתק שהיה לי בתל-אביב, אפילו שמאז כבר הספקנו לחגוג את יום ירושלים:

* בבית הקברות של נחלת יצחק קיבלתי עדות חיה למלחמה שפרצה אי שם בשנות הארבעים של המאה הקודמת, ועדיין לא הסתיימה, בין אנשי ההגנה ללוחמי האצל והלחי. מי שלא ראה את זקני העיר רבים על סיפורי בגין-בן-גוריון לא ראה קרב טוב מימיו.

* מעניין להסתובב בין הגלריות השוכנות בבנין של קבוצת האמנים 'אלפרד'. יותר מעניין להבין מדוע יש רחוב שנקרא סמטת שלוש, ממש בסמוך לרח' שלוש.

* סיור גרפיטי הוא לא פחות מאשר למידת שפה חדשה. מהיום, קירות תל אביב יראו לי מכוערים בצורה אחרת לגמרי!

* סיור הסיסים בדרום תל אביב, לא עוסק בהומואים, אלא בציפורים, שעד לשלב הבשלות המינית שלהם, בגיל שלוש, חיים באוויר בלבד ולא מניחים את רגליהם על הקרקע.

* סיור בבית הדירקטוריון של חברת חשמל לימד אותי שאין שום קשר בין תפקיד מזכיר הדירקטוריון על משרדו המפואר, לבין תפקיד מזכירת הדירקטוריון, על דסק הקבלה הסטנדרטי שלה.

* בשנים האחרונות השתתפתי בחמישה סיורים שונים בנווה שאנן ומתחם התחנה המרכזית הישנה. אבל הסיור הטוב ביותר היה בהובלתו של אמן צעיר בשם דרור ליברמן שמגיע בצורת גיבור על.

* אחד המקומות המתאימים ביותר לפרסם בלוג שכונתי, הוא קירותיה של שכונת נגה, הגרסא היפואית של פלורנטין.

* בכלל, נדמה שיפו מחקה את תל אביב, וזה בכלל לא רע. שוטטות מאורגנת בשדרות ירושלים מלמדת על הפוטנציאל שלהן להפוך לשדרות רוטשילד הבאים, עם או בלי מחאה.

* זה רעיון לא רע בכלל למוזיקאית לפתוח סטודיו בסביבה של מוסכים. ככה אפשר להתאמן ביום ולהופיע בלילה, בלי להפריע את מנוחתם של השכנים.

* מרכז הסיינטולוגיה המרשים מוכיח שני דברים: סיינטולוגיה היא לא יותר מאשר קואצ'ינג לשרלטנים ברמה גבוהה, ושניתן לעשות הרבה כסף מקואצ'ינג, אם טוענים שאתה סוג של דת.

* יש הרבה אירוניה במיקום של מרכז פרס לשלום: בסמוך מאד לבית קברות מוסלמי ולים – שני קטבים אפשריים אליהם היה יכול להוביל השלום של פרס.

* אותו בית קברות מוסלמי הוא מה ששומר למעשה על האזור מפני כרישי נדלן השוהים מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל.

* על פי בית השגריר הצרפתי בשכונת עג'מי, אני יכול לשער ששביתה של עובדי משרד החוץ הצרפתי לא נמצאת על הפרק.

* בתערוכה של ארבעים אדריכלים בני פחות מ-40, הערבי היחיד מציג כעבודה בית בכפר ורדים, השייך לדייר ערבי גם כן. האדריכל הצעיר בחר "לתקוע" (בלשון האדריכל) בכוונה תחילה את המבנה ככזה שלא ישתלב עם הסביבה, אלא להפך. סממן לכך שגם הערבים שעוברים לגור ביישובים יהודיים, לא בהכרח עושים זאת במטרה להשתלב.

* איגודן מצאו דרך נהדרת לגרום למבקרים לצפות בסרטי התדמית על השפדן בעניין רב: פופקורן חינם.

* מרכז התרבות החדש של התנועה הקונסרבטיבית, נווה שכטר, מראה את היופי שבתנועה, אבל גם את הכישלון הגדול שלה: בית מדרש ריק מאנשים ומספרים, ומלא בתמונות.

* בבואכם לבקר בביתו ההיסטורי של שמעון רוקח, לא מומלץ להתבלבל בין שדרות (ישראל) רוקח (ראש עיריית תל-אביב) שבצפון תל-אביב, לבין רחוב שמעון רוקח (אביו של ישראל וממייסדי נווה צדק) שבדרומה של העיר.

* הדבר האחרון שכדאי לשאול חרש עץ על חלל המגורים שעיצב מעל הסטודיו שלו על בסיס עצים ממוחזרים, הוא מה ההבדל בינו לבין נגר.

* קשה מאד לעצב דירה שקירותיה עגולים, אבל כשמצליחים, זה יוצא מדהים וקל מאד לעשות סיבוב בדירה, גם אם משום מה קוראים לה דירת התוף.

* בנווה צדק יש דירות גלריה ויש דירות שכוללות קומת גלריה, כחלק מקומפלקס מגורים ענק. אם יש צדק...

* לא משנה כמה פעמים טיילת בשדרות ח"ן, אתה רואה אותן אחרת לגמרי כשזוג אוזניות מכניסות אותך לעולם של אדם אחר.

* רק ביקור יום במועדון לילה מאפשר להבין כמה השקעה נדרשת כדי שגם בחושך המקום יוכל לשרת את החוגגים.

* עריכת מיצג חתונות במסגרתו כל אחד יכול להתחתן עם שלל חתנים וכלות מוכנים לפעולה זה יפה, אבל מישהו צריך להסביר לחבר'ה שבית הכנסת הגדול, שברחבתו נערך הטקס, זה לא אותו דבר כמו משרדי רבנות העיר.

* הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה לא קשור לתנועה הקונסרבטיבית.

* להקים גינה בחצר הבניין זה לא קשה כל כך. תשאלו את מי שנחשפו לראשונה לרעיון בפסטיבל בשנה שעברה והציגו את גינתם כבר בפסטיבל הנוכחי.

* תערוכת צילומים בדירה נטולת כל שיק מספקת את כל הקסם הנדרש לדירה תל אביבית.

* עם כל העיצוב המרשים של מלון סינמה המחודש, אין דבר יותר מרשים מלעלות במדרגות שבמשך שנים רבות שימשו את רבבות מבקרי הקולנוע המיתולוגי ששכן במקום והיום הן שחוקות ברמה שניתן להרגיש את צעדי ההמון המשוקעים בכל מדרגה.

* ככל שהדירה קטנה יותר, כך תור הכניסה לדירה יותר ארוך. וככל שתור הכניסה לדירה יותר ארוך, כך מרגישים המבקרים צורך לשהות בו יותר זמן, ולא משנה כמה קטנה הדירה.

* לפעמים רחוב יכול להיות קטן מדי מכדי להכיל את כלל העומדים בתור לדירה המקסימה ברח' לטריס. יש רחוב כזה.

* מיליון נגטיבים לא טועים. מי שמחפש תמונות מעברה של תל-אביב והמדינה, ימצא את מבוקשו בצלמנייה פרי-אור.

* כשסטודיו לתכשיטים הופך לדירת מגורים, זה סימן שהתכשיטים הוזלו, או להפך.

* להצביע על שלל בתים בשדרות רוטשילד ולהציג אותם כבאוהאוס, זה טוב ויפה, אבל זה גורם הרבה לחץ לדיירים השוהים במרפסת שחוששים שבעל הבית יעלה שוב את שכר הדירה כשיגלה שיש ערך ארכיטקטוני לאורווה שהשכיר לשלושה סטודנטים נצחיים.

* כל אחד והמוטיבציות שלו לפתוח את דירתו לציבור הרחב, ונתקלתי בשנים האחרונות במוטיבציות שונות ומשונות. אבל בזוג אנשים שעומד בכניסה לדירה ומחייך בתחושת ניצחון לכל המבקרים לא נתקלתי. יפה ככל שתהיה דירתם, והיא הייתה יפה, נראה לי שהם בעיקר רצו לפתוח את סיפורם האישי לקהל הרחב. זוג הומואים. דתיים. עם ילדים.

* מה שווה הדירה הכי יפה בתל אביב, אם בגלל סכסוכי שכנים, אין אור בחדר המדרגות?

לשנה הבאה בירושלים!


תגובה 1:

  1. ואת סיכום הביניים כמעט שכחתי... סיכום ביניים של בתים מבפנים, פסטיבל העיצוב והארכיטקטורה של תל אביב: ראיתי את צחי נוי ואבי נימני. שיואו!!!

    השבמחק