יום ראשון, 30 בנובמבר 2014

לא אקטואלי - 30.11.14

איפוק זה כוח
נהייתי אדם בוגר. באמת. הנה הוכחה – לאחרונה, הייתי באירוע עם נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, וחשקה נפשי בדבר אחד: לגשת אליו, לעשות איתו סלפי ולהעלות את התמונה לפייסבוק עם הכיתוב "הכל סליף". אבל נהייתי אדם בוגר, והתאפקתי.

מה שהאויב חושב
התפרצות האלימות הערבית בירושלים בפרט וביתר חלקי הארץ בכלל היא הוכחה לכך שהערבים מזהים את חולשת השלטון הישראלי. לא נעים לומר זאת, ולא משנה מה אני ואתם חושבים, אבל הערבים חושבים שבצוק איתן היהודים הפסידו.

מהפכת הקולנוע הישראלי
יושבים? כסאות ייעודיים לזוגות בבתי קולנוע. עכשיו תשבו.

מיחזור יקר
לקח לי קצת זמן, אבל בסוף גם אני הבנתי. את ה-250,000 שקל קיבל משה איבגי לא על חוק מיחזור השקיות (שעוד לא עבר, אגב), אלא על הקמפיין שנועד למחזר את עמיר פרץ.


דמוקרטים דמיקולו
חוק ישראל היום השני: לא יטען נבחר ציבור שהוא מגן הדמוקרטיה, אם תמך בסגירת ישראל היום. חוק כזה היה יכול למנוע הרבה צעקות שבר, כשראש הממשלה ביקש לעגן בחוק יסוד אחד וראשון את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית (כשלא פחות מ-10 חוקי יסוד קיימים מעגנים את היותה דמוקרטיה).

המפלגה הדמוקרציה
כל הכבוד לממשלת ארצות הברית על רצונה לשמור על הדמוקרטיה הישראלית בעקבות הניסיון הנואל להעברת חוק ישראל היום.

חסידי המתנגדים
יש מקרים בהם קל לזהות שלמתנגדים אין באמת מה לומר נגד יוזמה כלשהי. לדוגמא: טיעון "זה לא העיתוי". אבל יש גרוע ממנו: "החקיקה תפגע בטובת העניין". מתי שמעתם את המתנגדים לחוק יסוד מדינת הלאום מתנגדים לחוק "משלהם" בשל העיתוי או בשם טובת העניין? זה לא קרה בחוק הגיוס, לא בחוק ישראל היום ולא באף חוק אחר. אבל העיקר שהם קוראים לעצמם מגיני הדמוקרטיה.

סיפור עם
סיפור אמיתי, שמוכיח עם מי יש לנו עסק: פעם יצאתי עם מישהי והיינו בקשר ממש רציני. אפילו דיברנו על לגור ביחד. היא רצתה שנעבור לתלפיות. כשאמרתי לה שאני לא בנוי לתלפיות, היא זרקה אותי. מסקנה: יש לנו עסק עם שקרנים. הסיפור הוא לא אמיתי ומבוסס על שנינות מפגרת, אבל לא היה לי כוח לעוד אייטם על מצעד הצביעות.

תחנת אוטובוס ירושלמית. מצד אחד מודעת קרב מגע. מצד שני אתם רואים. מצד שלישי שביתת הנהגים הערבים. צירוף מקרים?
ים יבשה
שיהיה ברור: אחרי כל הגשם הזה, אני מצפה לראות בירושלים ים. במקרה של כישלון, אף תירוץ לא יתקבל והאחראים יצטרכו לשאת בתוצאות.

נחלת שבעה
בעיה. בלוג מסעדות ירושלמי שעוד לא ביקר בתמול שלשום, אולי המסעדה הכי ירושלמית שיש. כדי לפתור את הבעיה בסטייל, הוזמנה להתארח הסופר-סופרת והמשהו-משוררת, גילית חומסקי, אשר שוהה בעיר במסגרת כתיבת ספרה הבא עלינו לטובה. לכאורה נשמע כמו קלישאה. בפועל, ביקורת המסעדות הראשונה בחיי שמוסיפה טעם לאוכל.



מסורת נרכשת

אני אסיר תודה לחבריי העולים מארה"ק ארה"ב אשר מארחים אותי מדי שנה לסעודת חג ההודיה, ואף מקפידים מאז עלייתם לארץ לחגוג גם יום טוב שני של גלויות. More food for me.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה