יום שבת, 21 במרץ 2015

לא אקטואלי - 21.3.15

מדינת חוק
הצעת חוק חדשה: יום חופש גם ביום שאחרי הבחירות. אבל רק לצד המנצח.

שיכרון מוח
באמת שאפו לנתניהו על הקמפיין המדהים שלו, שהביא לליכוד ניצחון גורף. אבל, וזה אבל גדול – אסור לנתניהו לקחת את זה באופן אישי מדי. עיקר הניצחון שלו הוא ניצחון לדרך הימין, ולאו דווקא לדמות נתניהו. המצביעים אכן רוצים את הניסיון והאינטלקט של ביבי, אבל הם גם רוצים את השמירה על דרך הליכוד, תיקים משמעותיים, וכן, גם שיפור היחסים האישיים בתוך הממשלה והתנהלות רגועה יותר של בית ראש הממשלה ושל הלשכה.

Bibi King
ראש חודש ניסן נחשב במקורות לראש חודש למלכים. רק אומר.

בדרך לממש את זכותי הדמוקרטית לבחור: רק לא וויינט.

ווינר ולוזר
במערכת הבחירות הנוכחית השתתפתי פעמיים בטוטו בחירות. בשני המקרים "זכו" המארגנים. רק אומר.

הלך הרוב
שמאלנים יקרים, אם אתם יורדים מהארץ אחרי כל פעם שאתם מפסידים בבחירות, איך אתם מצפים לנצח? לאלה מכם שבאמת מתייאשים מהעם, אני מציע ללכת על אסטרטגיה חדשה ומקורית:
If you can't beat them, join them.

איזה ברוך
ארבע פעמים ניסה ברוך מרזל להתמודד לכנסת (בבחירות לכנסות ה-16, 17, 19 ו-20) ולא נבחר. חנין זועבי לעומת זאת, ניסתה להיבחר שלוש פעמים לכנסת, והצליחה בכולן. ספרו לי עוד על החברה הישראלית הגזענית.

ניסן בא ניסן הלך
מי שלא רצה את ניסן סלומיאנסקי בראשות ועדת הכספים, קיבל שם את משה גפני. הפרחים לסתו שפיר.

מצוות כרימון
במאמר לעיתון בשבע, כתב בצלאל סמוטריץ כי הציבור הדתי, בתמיכתו בבנימין נתניהו, משול לרועי קליין ז"ל שקפץ על רימון כדי להציל את חבריו. ממש לא מת על האנלוגיה הזו, אבל הייתי שמח לשאול את בצלאל: לפי אותה אנלוגיה, מי הוא יוני שטבון, שקיבל צל"ש באותו הקרב?

פלוס מינוס
בשלב כלשהו בקמפיין של מרצ, היה רצון לגדול לשבעה מנדטים ולהיות לראשונה בהיסטוריה המפלגה עם רוב נשי. הבוחרים הסופר אינטליגנטים של מרצ, עשו חישוב מהיר, ובחרו לעשות את אותה היסטוריה, רק עם חמישה מנדטים.

שר ההיסטוריה
זוכרים את הדיבור על שרה לביטחון פנים? אז קבלו את השרה החדשה: יואב גלנט.

לפני ואחרי
ראיון עם פוליטיקאי ימני לפני הבחירות: אסור לנו לעשות תעמולה.
ראיון עם פוליטיקאי ימני אחרי הבחירות: היו כבר בחירות. אפשר להפסיק עם התעמולה.
נראה שהתקשורת לא למדה את הלקח ועדיין מתקשה להקשיב ולנסות לתקשר בין הציבור לנבחריו.

ביבי VS נוני, שלב הנוקאאוט

שלושים ועוד אחד
31 המנדטים של הליכוד ביתנו בבחירות הקודמות, הפכו בבחירות האלה ל-30 + ליברמן.

הרוב הדומם
אחת התופעות המרתקות אליהן נחשפתי בבחירות האלה, הם האנוסים. תומכי ימין שקטים, שחוששים להביע את עמדתם הלא טרנדית. אם על כל פעם שמישהו אמר לי בחודש האחרון שהוא מסכים עם הפוסטים שלי, אבל לא יכול לעשות לייק בגלל סביבתו החברתית היה לי שקל, הייתי יכול כבר לקחת אוטובוס הלוך חזור לאילת.

מפלגת אווירה
לפני הבחירות, כולם ניסו למכור לנו, שסחף משמעותי יכול לקרות רק במרכז בגלל כמות הקולות הצפים שנמצאים שם. נתניהו הוכיח שמה שהוא שכח בפוליטיקה, אף אברמוביץ וכספית עדיין לא למד.

בלוף טכני
בבחירות הקודמות, היה זה נתניהו שעשה קמפיין לא ראוי נגד הבית היהודי - דבר שהביא בסופו של דבר מעבר של מנדטים מהליכוד לבית היהודי. בבחירות האלו, היה זה דווקא נפתלי בנט שהתעקש עד לשלב מאד מאוחר בקמפיין ללכת ראש בראש מול נתניהו במקום לנסות לקחת מנדטים "חברתיים" מכחלון ולפיד. כך קרה שטריק "הבלוק הטכני" שניסה בנט להפעיל ברגע האחרון לא עבד על הבוחרים, שקלטו שמדובר בלא יותר מבלוף והראו לו הפסד טכני מהו.

ציפיית שווא
כל הכבוד לציפי לבני שכיבדה את ההסכם עם בוז'י ולא הייתה ראש הממשלה לפני הבחירות, כשבוז'י יחליף אותה בתור לא ראש הממשלה אחרי הבחירות. עכשיו היא צריכה לפרוש מהפוליטיקה. נקודה.

ביבי-בנט
מעולם לא רבו רבים כל כך, על התלבטות זניחה כל כך.

הסבא רב ראשי, האב נשיא, הבן עורך דין. (הכי נמוך בערך שאפשר היה להגיע עם נתוני הפתיחה הללו)

ימין פרגמטי
בדיון הפנימי של תקומה, אורי אריאל צדק. תקומה הייתה צריכה לרוץ עם יחד, גם כדי להכניס את 'יחד', וגם כדי לאפשר לרבים אחרים להצביע לבית היהודי.

קץ הימין
מה שהתחיל בתור יחד, נגמר בתור קץ. הימין.

הטובים לאן?
ביום רביעי נערך גילוי המצבה של אורי אורבך. הבחירות מוכיחות כי המאמר המכונן שלו, הטובים לתקשורת, נכון יותר מתמיד. אבל הן גם מוכיחות שלטובים יש עבודה קשה גם בגזרות נוספות, משפיעות לא פחות.

יש כבוד
תוצאות הבחירות מכניסות שני חברי כנסת דרוזים ממפלגות ימין. כבוד לעדה, כבוד לימין!

חסרת מרצ
סחטיין על כוונתה של זהבה גלאון להתפטר. לא בטוח שהיא נדרשת לכך, כי חלק גדול מהכישלון של מרצ נובע מהאשלייה סביב ניצחונו האפשרי של בוז'י. אבל בשיח פוליטי שבו כל אחד מצפה מאחרים לשמש דוגמא אישית - גלאון מוכיחה שהיא קורצה מחומר אחר.

טיעון מנצח
מצאתי דרך ממש יעילה לסיים ויכוחי פייסבוק: "על מה מתערבים ש...?" גורם לאנשים להיאלם. עכשיו אני רק צריך למצוא את המקומות בהם נהגתי כך ולמחוק אותם...

מתון בעברית
יש כמה חברים שמאלנים יקרים ללבי ששירתו כלוחמים וכמילואימניקים, ונפגעו מהאמירה של נתניהו "להם יש V15 - לנו יש צו 8". לפי האמירות הקיצוניות של איימן עודה בווידאו הזה, אתם לגמרי הייתם צריכים להצביע נתניהו.

חרדים מחרדים
ההתבטאות של נתניהו על הצבעת הערבים היא בעייתית מאד, וזה אנדרסטייטמנט, אבל את האקלים שלה יצרו כל אלה שבמשך שנים הילכו איימים עם דפוסי ההצבעה במגזר החרדי. אז, משום מה, זה היה בסדר.

סר החינוך
צריך לקוות שפירון לא יחזור להיות שר חינוך. את הנזקים שהוא עשה במשרד החינוך, ייקח כמה שנים טובות לשקם. משהו על טיפש, באר ואבן.

אין עתיד
יאיר לפיד אוהב להתגאות שיש עתיד צמצמו את הממשלה ל-18 שרים. זה לא לגמרי נכון. אמנם יש עתיד צמצמה את הממשלה האחרונה ל-23 שרים, אך ההגבלה שיאיר מתהדר בה, תחול רק על הממשלה הבאה. עכשיו למה זה מצחיק? כי יש סיכוי מעולה שבגלל המגבלה הזו, יש עתיד והחרדים לא יוכלו לשבת באותה קואליציה, דבר שיבטיח את הקמתה של ממשלת נתניהו הרביעית. יש עתיד.

כיפורים כפורים
הבחירות הללו היו יום הכיפורים של השמאל, ויום הכיפורים של הסוקרים, ויום הכיפורים של התקשורת. אבל כבר כתוב בזוהר (המלך!) שכיפורים כפורים. ובפירוש עכשווי: לאחד זה כיפורים ולאחר - פורים. שמח!

עבודה בעיניים
מפא"י, העבודה, המערך, שוב העבודה, ישראל אחת, העבודה-מימד, רק העבודה, המחנה הציוני. עכשיו מה?

עתידות
2018 תהיה שנה מגעילה. תהנו מהזמן עד אז.

6 תגובות:

  1. מי שמבקש להגר מהארץ הזאת למקום אחר (כדאי כבר לרדת מההתיימרות הטפשית שהארץ הזאת היא "מעל" כל העולם ולכן מי שעוזב אותה "יורד") לא מנסה לשנות. מי שמתכוון לזה ברצינות (אני מכיר כמה כאלה) מקבל את דין הבוחר ואת ההכרעה שנפלה בבחירות ולא מקווה שאפשר לשנות אותה והוא מסיק את המסקנות. הוא אומר לך ולחבריך: "בסדר גמור, ניצחתם, קיבלתם מנדט, תובילו את המדינה הזאת למקום שנראה לכם - רק מה, בלעדי. המדינה שלכם, צה"ל שלכם, תעשו מה שאתה רוצים, אני מוריד את הכתף שלי מהאלונקה הזאת. מה, כבד לכם? המשקל לוחץ על הכתף? זבש"כם חברים, קחו את האלונקה למקום שבחרתם, תאכלו בעצמכם את החרא שלכם ושיהיה לכם בתיאבון, תמשיכו את המפעל הציוני בלעדי, אני אמצא לי מקום שבו לפי שיקול דעתי יהיה לילדים שלי ולנכדים שלי עתיד יותר טוב יותר"

    השבמחק
  2. מה שכתבתי כאן זאת לא המצאה שלי, זה ציטוט כמעט מלה במלה (כולל ניבול הפה הקל) של מה ששמעתי מחבר טוב שלי, שאני מכיר יותר משלושים שנה, שקיבל הצעה טובה לעבוד בתור מתכנת ראשי בחברת מחשבים ספרדית במדריד. הוא חיכה עד ל-17 במרס כדי לתת להם את התשובה, בבוקר ה-18 במרס הוא טלפן למדריד ובערב של אותו היום הוא כבר חתם על החוזה, הוא יוצא לשם עם אשתו וילדיו בתחילת אפריל. מכיון שמוצאו במקור מארגנטינה לא יהיו לו שם בעיות שפה, והוא בהחלט רואה שם את עתידו. והוא לא היחיד.

    השבמחק
  3. יש כמה וכמה תקדימים בתודות עמנו
    ויַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר: מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי! לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל! עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד. וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו

    וכמובן גם

    וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.

    אפשר למצוא עוד כמה פסוקים מאד מתאימים בספר הספרים של העם היהודי.

    השבמחק
  4. שיהיה ברור, זאת בהחלט ובמפורש לא המסקנה שלי, ואני מנסה בכל יכולתי לשכנע את מי שחושב על עזיבה לשנות את דעתו. כי בסך הכל, המצב לא כל כך מיואש. המחנה שלנו בהחלט נתן פייט רציני והיה די קרוב להפיל את ביבי. אני חושב שהחשש של ביבי בשבוע האחרון היה לגמרי אמיתי, הוא כבר הרגיש את הסכין על הצוואר. וגם אחרים במחנה שלך חששו מאד, כולל חברך חגי סגל במאמר שכתב במקור ראשון שבוע וחצי לפני הבחירות. אז נכון, ביבי עשה בהחלט תרגיל מרהיב והציל את המצב מבחינתכם בדקה ה-90 ממש. כל הכבוד! אז מה זה אומר? אנחנו אמורים להתייאש? "If you can't beat them, join them"? מה פתאום? הפעם כמעט ניצחנו, בפעם הבאה זה לא יהיה כמעט. יש למחנה שלנו 53 ח"כים, הם עכשיו הרבה יותר שמאל והרבה פחות מרכז ממה שהיו בכנסת היוצאת. צריך להתחיל היום את מסע הבחירות לכנסת ה-21, לא לתת לביבי מאס ימי חסד ולא מאה שניות חסד, למרר לו את החיים בכל דרך (חוקית) ובכל צורה אפשרית, להקשות עליו לתפקד, להכשיל אותו, לקלקל לו כל מה שאפשר לקלקל, ולהתכונן לבחירות הבאות. במיוחד שכנראה בהחלט לא יהיה לו קל בזירה הבינלאומית, ואובמה בהחלט לא הולך ללטף אותו. אז הפסדנו קרב אחד (ובהחלט הפסד מכובד) והקרב הבא כבר מתחיל.

    השבמחק
  5. זכותו של כל אדם לרדת מהארץ, רק שלא יצביע ביום אחד למחנה הציוני וביום לאחר מכן יחליט שהוא יורד מהארץ בגלל תוצאות הבחירות, כי אז כנראה שהוא לא מבין מהי ציונות ומהי דמוקרטיה.

    השבמחק
  6. בבחירות הנוכחיות האדם בו מדובר לא הצביע בעד "המחנה הציוני", הוא הצביע בעד הרשימה הערבית המשותפת - אם כי בהחלט הוא קיווה לנצחון של הרצוג ולבני.
    הוא במקור בא לארץ כציוני מאד מאד נלהב, חניך השומר הצעיר בבואנוס איירס, שחלם על ארץ ישראל הרבה לפני שכף רגלו דרכה כאן. אבל שירות מילואים ממושך בשטחים הכבושים גמל אותו מציונות כבר לפני הרבה שנים. עכשיו הוא היה מוכן לתת למדינת ישראל עוד סיכוי ולהישאר כאן עם משרה בפחות מחצי המשכורת שהציעו לו במדריד, אילו היה מרגיש שהמדינה עולה בכל זאת על דרך נכונה. בבוקר ה-18 למרס הוא אמר לי "נתתי למדינה הזאת עוד סיכוי אחד - זהו, עכשיו נגמר. הנכדים שלי כבר לא ישרתו בצה"ל, שני דורות מהמשפחה שלי זה מספיק ודי". וכמו שאמרתי לך, הוא לא היחיד.

    השבמחק