יום רביעי, 13 במאי 2015

לא אקטואלי - 13.5.15


חוק לימוד חובה
פסטיבל לימוד מגיע בשעה טובה (יותר נכון בחמישישי הקרוב) לתל אביב! גם אני אהיה שם ואפילו אעביר הרצאה בחמישי בבוקר. על הצורך הדחוף בחוק יסוד: מדינת הלאום, תודה ששאלתם.

יום מדינת ישראל
"רבים מאלה אשר החזיקו ברעיון "בינאום" לירושלים, לא למקומות הקדושים שבה דאגו, כי הם ידעו כי ישראל נאמן יותר מאחרים לשמירת מקומותיהם הקדושים של כל העמים בשלמות בניינם וכבודם, כדי שלא לפגוע במשהו וברגשותיהם של כל העמים המקדשים אותם; אלא המזימה הייתה לערוף את ראשה של מדינת ישראל מעל גופה, כדי שלא תהיה לה תקומה, כמזימתו המרושעת של אדריאנוס קיסר בשעתו." הדברים הללו נכתבו כבר בשנת 1953, על ידי הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, הרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל. יום ירושלים בשבילי הוא יום ההודאה על שחרור לב האומה, מתוך הבנה עמוקה כי היכולת להיות עם חופשי בארצנו תלויה בראש ובראשונה ביכולתנו לממש את ריבונותה המלאה של מדינת ישראל בירושלים.

שירים ושערים
כל שנה אני מתבאס שאין אירוע מתאים ליום ירושלים שהוא גם כיפי וגם מרומם. ולא, מצעד דגלים לא עושה לי את זה, ולא, אירועים "מתנצלים" גם לא. לצורך העניין החלטתי ללכת לחברים מעיר דוד ולהציע להם שיתוף פעולה עם בית המדרש לציונות של המכון לאסטרטגיה ציונית. לשמחתי, הם הרימו את הכפפה, ועוד איך הרימו. מוזמנים ומוזמנות לטייל בירושלים, לשיר על ירושלים וללמוד את ירושלים. ובקשה אישית: תזמינו חברים מירושלים ומחוצה לה. יהיה כיף!


הצל
ב-2009 נתניהו צירף את אהוד ברק לממשלתו כדי להראות לעולם שפניו לשלום. ב-2013, נתניהו הלבין את ממשלתו באמצעות ציפי לבני. ב-2015, נתניהו שומר לעצמו את תיק החוץ וגייס לטובת העניין את הצל של בוז'י הרצוג. ללכת בלי ולהרגיש עם זה כשאנשים קטנים עושים צל גדול החדש.

תיקים מושכים
הבחירה של בנט בתיקי החינוך והמשפטים (וגם החקלאות) היא כל כך מוצלחת, עד שהיא יכולה להביא למצב בו הדבר יפעל כבומרנג, כשמפלגת העבודה תכריע ששווה להיכנס לקואליציה בכדי לדחוק את הבית היהודי מאותם תיקים בדיוק.

הפסקת אוכל
כולם מדברים על הסנציה שבמינוי איילת שקד לתפקיד שרת המשפטים (יש!) במקום לדבר על השערוריה האמיתית: ביקורת ראשונה על מסעדה לא ירושלמית במאכלי י-ם. איך זה קרה? תשאלו את פרופ' דן קגנוביץ'.

רועץ משפטי
אני מאד בעד כשרות אלטרנטיבית. אבל אני מתנגד עוד יותר לכך שמי שייקבע את המדיניות בנושא הזה (ובכלל) יהיה היועץ המשפטי. אולי מוזר לומר זאת, אבל היועמ"ש הוא אולי הסכנה הגדולה ביותר היום לדמוקרטיה הישראלית.

זורע הרס
אני מאד אוהב לטייל בעולם. הבעיה היא שכמעט לכל מקום שאני מגיע, אני משאיר אחריי אדמה חרוכה. קצת אחרי שטיילתי בתאילנד, פקד אותה צונאמי הרסני. קיץ אחרי שטיילתי בגרוזיה, החליט גם פוטין לטייל שם עם החברים שלו מהצבא הרוסי. פוקד את גואטמלה? הר געש מתפרץ. יוצא מסיני? בום פיגוע. יוצא מהודו? פיגוע בום. נוטש את דרום אפריקה באמצע המונדיאל – אין יותר גולים. חוזר ממשלחת בדרום קוריאה – צפון קוריאה מתגרענת. נופש בקפריסין – איה נאפה הופכת להיות מושבת ערסים. עושה סקי באירופה – מתאסלמת. ורק לנפאל לקח יותר מעשור שנים להבין שהייתי שם. הצעות ליעד הבא?


מה נעדר
זה נעדר וזה נעדר. ההעדרות של זה וההעדרות של זה עוררה עם שלם לתפילות. מתנדבים רבים נרתמו לחיפושים אחר שניהם. ואז אחד נמצא חי, והשני נמצא מת. והתגלה כי האחד חייל טיפש וחסר אחריות, והשני לוחם משוחרר חסר מזל. ושניהם אסרף. ושניהם מהדרום. ובזמן שהסטיגמות מתעקשות לחפש את הדימיון, המציאות מתערבת עם סיפורים כל כך שונים.

סיפור על משטרה ותפוח
צ'מעו קטע: שוטר עצר אזרח שאכל תפוח, כי הוא ברך עליו. עכשיו למה זה עצוב? כי זה קרה בהר הבית. למה זה יותר עצוב? כי כשאני ביקרתי בהר הבית חילקתי שתיה לקבוצה וגם לשוטר שליווה אותנו. כשהצעתי לו לברך, הוא הלך הצידה ובלי שאף אחד ראה, בירך ושתה.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה