יום שישי, 19 בפברואר 2016

לא אקטואלי 20.2.16

אי הבנה

אני מבין את אלה שבעד קזינו. אני מבין גם את אלה שנגד קזינו. אני לא מבין את אלה שמתנגדים לקזינו בישראל אבל עודדו הקמת קזינו ברשות הפלסטינית.

אני מבין את אלה שבעד להעניק זכויות שוות לגייז. אני מבין גם את אלה שרואים בכך בעיה. אני לא מבין את אלה שבעד להעניק זכויות שוות לגייז, אבל מבקשים להקים מדינה פלסטינית בה לגייז לא יהיו כל זכויות.

אני מבין את מי שנאבקים למען טוהר הנשק בצה"ל. אני מבין גם את אלה שחוששים מאיבוד ההרתעה הישראלית. אני לא מבין את אלה שנאבקים למען טוהר הנשק בצה"ל, אבל מבקשים לתת נשק למחבלים (לעתים קרויים "שוטרים") פלסטינים שרוצחים אזרחים חפים מפשע.

אני מבין את אלה שחושבים שהמלחמה בשחיתות היא החשובה שבמלחמות. אני מבין גם את אלה שלא רואים בכל דבר שחיתות. אני לא מבין את אלה שנלחמים בכל אבק שחיתות בישראל אבל במקביל מבקשים להעביר עוד סמכויות לרשות הפלסטינית, אחד המשטרים המושחתים בעולם.

אני מבין את אלה שמתנגדים לרעיון מדינת הלאום. אני מבין (קצת יותר בקלות, יש להודות) את מי שתומכים במדינות לאום. אני לא מבין את אלה שמתנגדים לרעיון מדינת הלאום, אבל מתעקשים על הקמת מדינת לאום פלסטינית נקייה מיהודים.

ואתם, מבינים מה אני לא מבין?

דקל-סגל
אז איך קוראים לסיכול הממוקד שהשמאל עשה לאראל סגל? רדיפה פוליטית, סתימת פיות או סתם מקרתיזם?

כדוריד
בקי גריפין: ברקוביץ דחף לי ידיים למכנסיים.
איציק זוהר בתגובה: גם לי!
(גילוי נאות: הייתי בבלומפילד באותו משחק וזה כאב עד היציע הרחוק)

נמצא אחיו הקטן של שמעון פרס.
הפסקת אוכל
מתי אתה לוקח אותי ליוסף הדייג?
מתי שרק תגיד.
רק קצת יותר משנה עברה, וכבר מצאתי את עצמי מקיים את ההבטחה ליוני וייץ, אקולוג חוקר, שזה מקצוע חדש שהומצא הרגע כדי שניתן יהיה להציג את הבחור בקלות.

בדרך למטה. (צילום לילי, זמן חשיפה: בוא כבר עדי, אנחנו ממהרים)
שנצא?

אמילי עמרוסי החליטה לאתגר אותי באתגר השידוכים, ועוד ביקשה "הבו לנו בנים. בחיאת". תכל'ס, היא צודקת באבחון המצוקה, רק שלא בטוח שאתגר השידוכים צודק באבחון הפיתרון.

סליחה על האולדפשניות, אך נדמה לי שבעולמנו אכן ראוי לתת לכל גבר לנסות את חוויית כיבוש ליבה של העלמה הנחשקת (מי אמר שהכיבוש משחית?! הכיבוש משדיך!) ולו בכדי לאפשר לכל זוג לממש את פנטזיית האביר והנסיכה.

אם יורשה לי, אבקש לפנות לגברברים הרווקים אצלי בפיד, ולומר לכם: יש מישהי שמוצאת חן בעיניכם? תתחילו איתה. עכשיו. לא עוד חודש חודשיים "כשאכיר אותה יותר טוב" (כשתכל'ס זה תירוץ לא לאזור את האומץ הנדרש כדי להתחיל כעת). ורצוי גם לא דרך מכר משותף. כן - ישירות. אם עושים את זה עם טקט ובחמידות המתבקשת, בנות מתות על זה. בלי דיבורים סחור סחור. לא עם הזמנה ערטילאית לאירוע חברתי כלשהו. רצוי גם לא עם הזמנה לקפה, אלא בהזמנה למסעדה טובה (אתם משלמים!). בטח שלא במקביל לעוד כמה בחורות איתן אתם בודקים עניינים.

ואם כבר הגענו עד הלום, והצלחתם להתחיל עם בחורה שכבר מוצאת חן בעיניכם (ברוכים הבאים לעולם הבלי-בליינד-דייט), אז שיהיה ברור: לא מאחרים לדייט. לא פוזלים לצדדים ולא בוהים בנייד תוך כדי הדייט. נותנים גם לבחורה לדבר. מלווים את הבחורה עד לדלת ביתה. מסמסים כבר אחרי סיום הפגישה כמה טוב היה. מתקשרים למחרת כדי להזמין לדייט נוסף. לא שואלים. מזמינים. אם היא לא תרצה, היא כבר תגיד לא. ומשלמים גם בדייט השני.

בהצלחה לכולם!

עובר לעשייתה
לפני כעשור, כשעוד לא היה לי האומץ להתחיל עם בחורות מבלי לצאת נעל, נתן לי שחל שפירא טיפ משובח להתחלה עם מכרה שמוצאת חן בעיניי: תתערב איתה על שקרכלשהו כשהמנצח מזמין את המפסיד לסרט. ניצחת? אתה יוצא איתה לסרט. הפסדת? אתה יוצא איתה לסרט. ואכן, ניסיתי וראיתי ישועות!

אם רק אפשר לבקש מהרכבות, הכרוז ויתר עוברי האורח להיות קצת יותר בשקט.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה